ליאור שירותי כ"א שמירה ונקיון בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לתת פס"ד על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

התביעה המקורית הוגשה על סכום של 66,480 ₪ והתייחסה להספקת שירותי סיור אבטחה היקפית, שמירה, אבטחת טיולים ועוד (להלן: "השירותים המסופקים"), וזאת בין המועדים 4/06 ועד 2/09 עפ"י חשבוניות מצורפות לכתב התביעה ולתצהיר מנהל התובעת.

בהסכמת הצדדים ניתן פס"ד חלקי על סכום שאינו שנוי במחלוקת והמתייחס להספקת השירותים המסופקים אחרי 12/2008, וזאת לאור טענת ההגנה המרכזית לפיה הגיעו הצדדים להסכם מכוחו הוסדרו כל חובות העבר הנוגעים להספקת שירותים עד 12/2008, כולל לטענת הנתבעת ריביות הנוגעות לעבר ועל כן, נכונה הייתה הנתבעת להכיר אך ורק בחשבוניות חדשות החל מתאריך זה, אשר תמורתה אף הוכרה ושולמה בפסה"ד החלקי ע"ס 27,516 ש"ח.

הפועל היוצא מכך, הוא כי הצדדים חלוקים על ההפרש בין הסכום שנקבע – 66,480 ₪ לבין הסכום שנפסק בפסה"ד החלקי בסך 27,516 ₪ והיתרה כפי שציינו הצדדים בפרוטוקול הישיבה מיום 24.5.2011 הינה 36,000 ₪.

כאן המקום לומר, כי החוב כולו (קרן) הוגדר במסמך מיום 3/2009, אשר נשלח מאת המצהיר מטעם התובעת – המנכ"ל ליאור לסרי אל נציג הנתבעת והמצהיר מטעמה – הרב משה אוירכמן, שהינו יו"ר עמותת החינוך – קרית חינוך גליל מערבי מעלות, היא הנתבעת.

במכתבו ציין הנ"ל בין השאר: "לאחר שהגענו להסדר תשלום עפ"י סיכום בינינו ישולמו כל חשבונות הריבית עבור פיגור בתשלומים". המסמך מציין את כל החובות השנויים במחלוקת נשוא כתב התביעה המקורי ומתוך הסכומים המצוינים בו הכירה הנתבעת, לאור מתן פסה"ד החלקי, בסכומים המצוינים בחודשים 1/2009 (14,319 ש,ח), 2/2009 (6,014 ₪) ו- 2/2009 (5,704 ₪). הסכומים השנויים במחלוקת מתייחסים לחשבוניות כדלקמן:

4/2006 – הפרש יתרת חוב מסכום של 11,407 ₪ ששולם 10,000 ₪ בלבד יתרת חוב 1,407 ש"ח.

8/2006 – 2,241 ₪ בגין ריביות.

8/2006 – 2,287 ₪ בגין ריביות.

12/2006 – 11,204 ש"ח בגין ריביות.

ולבסוף חשבונית משנת 2008 בסכום של 15,452 ₪.

עמדת הנתבעת, כי ההסכם שאין מחלוקת שנחתם בין הצדדים בע"פ, כאשר הנתבעת טוענת שההסכם שהוסכם עליו היה ב- 12/2008 ואילו התובעת טוענת כי מדובר בהסכמה מ- 1/2009, כיסה את כל החובות נשוא החשבוניות עד מועד זה כולל ריביות ולכן למעשה לא היה מקום לתבוע כלל.

אין חולק, כי שירותים סופקו ומכל מקום לא הוכח אחרת, חרף טענות שנטענו ע"י הנתבעת גם בהקשר זה מבחינת נטלי ועול הוכחה.

השאלה האם ההסדר "בלע" גם את הסכומים המצוינים (יתרת תשלומים וריביות) לרבות החשבונית מ- 12/2008 שמספרה – 3-00002071 ע"ס 15,452 ₪.

בעניין זה הופניתי ע"י שני הצדדים לפרוטוקול הדיון שנערך בפני כב' הרשם מוראני מיום 21.5.09, לאחר שניתן צו עיקול זמני ע"י התובעת נגד הנתבעת עד מלוא סכום התביעה הנטען. שם, היו חקירות של בעלי הדין, דבר שלא היה בפניי לאור הסמכת הצדדים את ביהמ"ש לפי סעיף 79א וניתן היה להתרשם מעדויות הצדדים.

בחקירתו בדיון זה העיד מר ליאור מסרי, מנכ"ל הנתבעת, בעמ' 2 לפרוטוקול שורות 16 ואילך כדלקמן: "ההסדר נעשה בחודש 1/09, הוא סגר את כל החובות שמגיעות למבקשת עד חודש 12/08 כולל אבל יו"ר העמותה התחייב בפניי לשלם את ההפרש של הריבית בבנק בגין פריסת התשלום לשנה וחצי קדימה, דבר שלא כובד. לשאלתך מדוע אני תובע עבור חובות עבר, עבור ריבית משנת 2006, אני משיב שהתביעה היא לא בגין ההסדר שנעשה אלא זה ריביות שהיה כאשר נכנסה החברה החדשה ושולם לי ריביות רק בגין שנת 2006 ולאחר מכן הוא לא שילם לי".

בחקירתו, הסביר משה אוירכמן, יו"ר הנתבעת, כי אין הסכם כתוב כי אם הסכם בע"פ וכי "העמותה מעוניינת לשלם מה שמגיע למבקשת" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 21.5.09).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את סיכומיהם בכתב ובע"פ, את המסמכים שהוגשו לי ואת תצהירי הצדדים וחקירתם בפני כב' הרשם מוראני בבקשת הסרת עיקול זמני, אני נותן בזאת את פסיקתי.